החרדים והמדינה

החרדים והמדינה




הקדמה:
הציבור החרדי נשלט ע״י גדולי הדור, הם קובעים לכולם מה מותר ואסור. וכל מי שמתנגד, מוצא את עצמו מוחרם, ילדיו מסולקים ממוסדות הלימודים, והוא מפוטר ממקום העבודה.
האובססיה לשליטה, גורמת לכללים שמקשים מאוד על חיי החרדים.
לדוגמא- החובה להשתמש בפלאפון שאושר רק ע״י וועדת הרבנים החרדית, שיש בו רק את האפשרות לשוחח. אפילו שיש המון פתרונות אחרים, שיתנו יותר אופציות, ויקלו על החיים שלהם.
וועדת הרבנים, מקבלת מהחברות הסלולריות, 3₪ לחודש על כל קו כשר. תכפילו את זה בחצי מיליון לקוחות, ותבינו את האינטרס.
הציבור מחויב לקנות רק כשרות ספציפית, כדי שיהיה אפשר לדרוש אחוזים גבוהים מהרווחים של החברות.
הם מונעים כל מידע שיסכן את השליטה. אין אינטרנט, אין לימודי ליב״ה (גם מי שלומד מתמטיקה, זה רק בגלל התקציבים), אין לימוד מקצוע, ואפילו הבנות שלא מצוות על לימוד תורה, לומדות רק הוראה (עם תעודה שלא תקפה במוסדות חילוניים).
כך הם יכולים להבטיח, שיש להם ציבור שבוי, שלעולם לא ידע את האמת. וגם אם הוא ידע אותה, לא תהיה לו את האפשרות לחצות את הקווים, לעולם החילוני.

במאמר זה נתמקד גם בצד ההלכתי, וגם במבנה החברה החרדית.





עבודה


לפי התורה מותר לעבוד?

מנתינת התורה לפני 3,000 שנה, ועד לפני 70 שנה, הגבר היה מפרנס את המשפחה שלו.
בגמרא בקידושין כתוב ״כל מי שאינו מלמד את בנו אומנות, כאילו לימדו ליסטות״.
שזה אומר שכל מי שלא מלמד את הבן שלו מקצוע, זה כמו שהוא מלמד אותו לגנוב ולשדוד, כי ברגע שלא יהיה לו כסף הוא יתחיל לגנוב.

כל האמוראים והתנאים, בזמן הגמרא והמשנה, היו עובדים. שמעון הפקולי היה עושה צמר גפן, רבי יוחנן הסנדלר היה מתפרנס מתפירת סנדלים, רבי מאיר היה סופר סת"ם, רב פפא היה שותל עצים, וכן רבים.

גם בכתובה הגבר מתחייב לפרנס את אשתו וילדיו.

הרמב״ם בהלכות תלמוד תורה (ג, י) אומר: "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה, ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה. - הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא. לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה.

הרמב"ם מוסיף (הל' ת"ת ג, יא): "מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומדת חסידים הראשונים היא, ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה ולעולם הבא, שנאמר: יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא שכולו טוב".


אמרו חכמים: כל הנהנה מדברי תורה (מתפרנס מהם), נטל חייו מן העולם. ועוד ציוו ואמרו: אל תעשם עטרה להתגדל בהן, ולא קרדום לחפור בהן. ועוד ציוו ואמרו: אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות. וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עוון, וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות".

במסכת אבות פרק ד׳ משנה ה׳- "רבי צדוק אומר: אל תעשם עטרה להתגדל בהם (להתגאות בתורה), ולא קרדום לחפור בהם (להתפרנס מהתורה). וכך היה הלל אומר: ודאשתמש בתגא חלף (המשתמש בכתרה של תורה חולף מהעולם). הא למדת: כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם".


אז למה חרדים לא עובדים?

אז מה קרה שפתאום אסור לעבוד? האם לפני 70 שנה לא היו בנות במקומות העבודה?
איך ייתכן שבחור שרוצה לעבוד במקום ללמוד בכולל, נחשב לסוג ב׳ בשידוכים?
איך ייתכן שברגע שיש אפשרות לקבל קצבה לאברכים, העבודה נהפכה לעבירה חמורה?


הכל התחיל באירופה לפני 200 שנה, אחרי אלפי שנים של בערות, ואמונה עיוורת בגדולי הדור, קמה תנועת ההשכלה.
הצעירים היהודים רצו ללמוד גם מדעים, אסטרונומיה, מתמטיקה, ופיזיקה. ולא רק לעבוד וללכת אחרי הרבנים בעיניים קשורות.

הבעיה העיקרית בתופעה הזו היתה, שכמעט כל מי שהלך ללמוד, עזב את הדת לחלוטין.

הרבנים שלא ידעו איך להתמודד עם התופעה, ומתוך פחד שהאומה היהודית תעלם, החליטו לעשות שינוי קיצוני ביהדות.
זה התבטא בלבוש שחור לבן, בפתיחת ישיבות שבהם בחורים אכלו, ישנו, ולמדו כל היום רק גמרא. ובהחמרה במצוות כמה שאפשר.
הם התכנסו לתוך עצמם, וחסמו מילדיהם כל קשר לעולם החיצוני.

גם אחרי השואה, כשהחרדים הגיעו למדינת ישראל, הם המשיכו עם הבדלנות וההתרחקות מהעולם החילוני. לכן הם לומדים רק במוסדות חרדיים, גרים רק בשכונות חרדיות, ומנדים כל אדם שקצת סוטה מהמסגרת החרדית.

לכן היום, הציבור החרדי מתנגד ללימודים של מקצועות ומדעים בתלמודי תורה, מקפיד על לבוש שונה ומתבדל, ולומד כל היום רק תורה וגמרא. הרבה מהם גם משתדלים להשניא את עצמם על החילונים, כדי שהמעבר של חרדי לעולם החילוני, יהיה קשה יותר.

גם אחרי שאדם מתחתן, הוא ממשיך ללמוד בכולל רק תורה, ומותר לו לעבוד רק עם אישור של רב, או שהמשפחה שלו מגיעה למצב של מחסור במזון.

אם תשאלו איך אדם כזה לא מתקומם נגד הציבור החרדי, או לפחות יוצא לעבוד. צריך להבין שהוא משוכנע עד עמקי נפשו, שהחילונים בכוונה מורידים את התקציבים לישיבות והכוללים, רק כדי לעקור את התורה והמצוות מישראל. זה מדרבן אותו להמשיך ללמוד גם כשהמצב קשה.

בנוסף- הוא למד כל החיים שלו רק גמרא, לא אנגלית, לא מתמטיקה, ולא מדעים. אין לו שום מקצוע ביד, וגם לא כסף כדי לרכוש מקצוע. לכן הוא יכול לעבוד רק בשכר מינימום, בעבודות שנחשבות בשבילו ביזיון. מה שגורם לחוסר מוטיבציה, להחליף בין הכולל לעבודה, בשביל הפרש מועט בהכנסות.

גם מי שלא מאמין בצדקת הדרך, נתקל במחסום בלתי עביר, ילדיו מסולקים ממסגרות חרדיות, ואשתו מאבדת את מקום עבודתה. או שאשתו דורשת להתגרש ״מהכופר״, והוא צריך לשלם מזונות לשמונה ילדים, למשך כל חייו.


למה הם לא משתתפים בנטל?

הרבה פעמים שמעתי חרדים אומרים, שמותר לגנוב מהמדינה, בגלל שזאת מלכות שמד, ושכל המטרה של המדינה, היא להעביר את היהודים על דתם.
שמעתי טענות, שהמדינה גורמת בכוונה להרעבת הילדים החרדים. ושלאברכים אין כסף לקנות לחם, כי למדינה חשוב שהם יעזבו את לימוד התורה, ואת הדת בכלל.

כשדיברתי עם חרדים על הכעס שלהם, התברר שאין להם אפילו מושג קלוש על ניהול כלכלה.
ולרוב הדיון נגמר בהתנצלות, שמעלימים מהם מידע או שאף פעם לא סיפרו להם.
(לא שזה גרם להם לשינוי באורח החיים, אבל לפחות היתה הבנה).

אולי זה ישמע בדיחה, אבל אני מבטיח לכם, ששמעתי יותר מפעם אחת את המשפט, ״מה אכפת למדינה להדפיס עוד שטרות בשביל האברכים?״.

בנקודה הזו הבנתי שיש בעיה רצינית. יותר ממאה חמישים אלף חרדים, לומדים בישיבות וכוללים. הם בטוחים שהמדינה מתקמצנת על ניירות עם הדפס של 200₪. ושהסיבה היחידה שלא מדפיסים שטרות לציבור החרדי, היא כדי לעקור ולהשכיח את התורה מישראל.

יש הרבה ציטוטים של רבנים, במיוחד בתקופת ההפגנות על הגיוס, שמשווים את המדינה לרומאים, לנאציים, ולאנקוויזיציה בספרד.
משפטים כמו ״עברנו את טיטוס ואנטיוכוס, נעבור גם את לפידוס (יאיר לפיד) ובנטוס (נפתלי בנט)״, ועוד שלל מאמרים.





צבא


לפי התורה מותר להתגייס?

בתורה (דברים כ׳ ה׳), כתוב את הכללים מי יוצא לצבא, כשיש מלחמת רשות, (מלחמה שהיא לא קשורה לחיים של יהודים, אלא רק לכבוש מדינה שונה, לצורך משאבי טבע או זהב).
והרמב"ם במלכים ז ד: "אֲבָל בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה, הַכֹּל יוֹצְאִין, אֲפִלּוּ חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ".

בזמן התורה והנביאים, וגם הרבה אחרי, היה צבא בעם ישראל.
כמובן שגם בשאר הדורות היהודים היו מתגייסים לצבא של המדינה שלהם, ואף פעם זה לא נחשב לכפירה או עבירה.
גם בשואה, יהודים נלחמו בצבא בנות הברית נגד הגרמנים. וכך היה במשך כל 2000 שנה האחרונות.


אז מה קרה פתאום שלהיות חייל בישראל, נחשב לפריקת עול תורה, וחציית קווים מהציבור החרדי?

הסיבה העיקרית שהרבנים החרדים לא מוכנים שבחורי הישיבה יתגייסו, היא כדי שהם לא יצאו לתרבות רעה (יהיו חילונים). וכדי להבין מה הקשר בין הדברים, בפרט כשיש את הנח״ל החרדי, ואפשר להיות חילוני גם בלי צבא, נסביר את מבנה הישיבה.

ילד קטן נכנס ללמוד בתלמוד תורה למשך 10 שנים, שם הוא מתחנך לציית לגדולי הדור, ולא משנה מה הם יגידו.
הטענה העיקרית שלהם היא, שהאדם הפשוט לא יכול לחשוב בצורה הגיונית, בגלל שהוא מושפע על ידי התאוות והיצרים שלו. התאוות והיצרים מעוורים לו את המוח, וגורמים לו לחשוב שהכול מותר.
לכן לדעתם אדם צריך לבטל את דעתו מול הרבנים, ולציית רק לגדולי הדור, שהמוח שלהם נקי מתאוות ויצרים, והם יודעים מה טוב ומה רע בשבילם.

בגיל 14 הילד נכנס לישיבה קטנה, שם הוא עדיין לא עצמאי, הוא לומד 14 שעות ביום רק גמרא, וכמובן שומע עוד שרק הרבנים יודעים מה טוב.

בגיל 17 הבחור עולה לישיבה גדולה, שם הוא בדרך כלל נהיה עצמאי, ואז קורה אחד מהשניים. או שהוא נהיה צדיק גדול, ומקבל עליו את כל מה שהרבנים יגידו. או שהוא מתחיל לשאול את עצמו שאלות על התורה, המצוות, והציות הבלתי מעורער לרבנים.

בדיוק בשביל המקרים האלה, בנוי הציבור החרדי. אם הבחור ינסה לשאול שאלות על אלוהים או על הרבנים, הוא יזכה לזלזול מכולם, ולנידוי חברתי.

אם הוא ירצה לעזוב את הישיבה, הוא נתקל בהורים שלא מוכנים להחזיק אותו בבית, והוא יאלץ לישון ברחוב.
אין לו יכולת למצוא עבודה, או להסתדר בעולם החילוני, בגלל שהוא מעולם לא התמודד עם החיים מחוץ לכותלי לישיבה.
הוא לא יודע איך למצוא עבודה, איך להתנהל לבד, או להיות עצמאי. אין לו עזרה מהמשפחה או מהחברים, והוא נשאר בודד לחלוטין.

אם הוא יתגייס לצבא, הוא יאלץ לחיות ללא המשפחה שלו עד סוף חייו, וגם לסבול מנידוי חברתי מהחברים והשכנים.

בנוסף, יש עליו לחץ של העתיד שלו. בציבור החרדי הוא נחשב לסוג ב׳, והוא לא ימצא בחורה כדי להתחתן.
גם יש עליו לחץ של שאר המשפחה, כי אף אחד לא רוצה בחורה שאחיה נזרק מהישיבה.

לכן הוא שומר את השאלות לעצמו, מתנהג כרגיל, מתחתן עם בחורה צדיקה, ומקפיד שהילדים שלו יהיו צדיקים, כדי שלא יהיו לו בעיות נוספות בחיים.

גם אחרי החתונה לא שווה לו לשאול שאלות, או לצאת מהכולל. כי תמיד יש עליו את האיום של הגירושין, ואף אחד לא רוצה להסתבך עם הגירושין, או להתחיל לשלם מזונות ב- 18 שנה הבאות.

לתוך כל המלכודת הזו מגיע הצבא. הבחור נמצא שם במסגרת מלאה, הוא לומד להיות עצמאי, הוא מכיר את העולם, והוא משלים פערים.
ברגע שיש לו יכולת להיות דתי על פי הבנתו, ולא לפי הבנת הרב שלו. כי הוא לא כפוף לכללים וללחץ החברתי בישיבה. הוא יכול מיד להתחיל לחיות את החיים איך שהוא מבין. יש לו כלים לצאת לשוק העבודה, או ללמוד מקצוע, והוא לא תלוי בכלל בהורים או בחרדים.
הוא גם יוכל להתחתן בקלות, כי אם כל הבחורים יעשו צבא, הוא לא יהיה חריג.

הרבנים יודעים שבמצב כזה, 90% מהבחורים לא ישארו חרדים, אלא כל אחד ימצא לעצמו את הדרך שלו בחיים, מה שאומר שהציבור החרדי יעלם.

כמובן שתמיד ישארו צדיקים שיהיו חרדים במלא מובן המילה, אבל יש כמות עצומה של בחורים, שאם רק היתה להם אפשרות, הם היו יוצאים לעבודה או לצבא.


אני לא יכול לדעת בוודאות כמה אחוזים נמצאים בישיבה מרצונם המלא, וכמה נמצאים בגלל שזה משתלם להם יותר מאשר ללכת נגד כולם.
וברור שכל המגזר הזה לא היה מחזיק מעמד, אם הרוב לא היו מעוניינים להמשיך.
אבל צריך לזכור, שיש בציבור החרדי המון בחורים ואברכים, שאם היתה להם אפשרות, הם היו מתגייסים לצבא בשמחה.