סתירות בין התורה למדע

סתירות בין התורה למדע




הקדמה:
המסורת היהודית אומרת, שבמתן תורה, אלוהים נתן למשה את התורה שבכתב (התנ"ך), ואת התורה שבעל פה (משנה, תלמוד, ומפרשים).
חז״ל גם אמרו בירושלמי (פאה ב׳ ד׳). ״מקרא, משנה, תלמוד ואגדה, ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו, כבר אמר [ה'] למשה בסיני".   
גם החזון איש (אגרות א׳ טו׳) כתב, ״משרשי האמונה, שכל הנאמר, בין במשנה ובין בגמרא, בין בהלכה ובין באגדה, הם הם הדברים שנתגלו לנו על ידי כוח נבואי״.
עכשיו, אחרי שראינו שאלוהים נתן את התורה, הנביא, המשנה, הגמרא, והמפרשים. נעבור לשאלות.


1- ״ליקוי חמה״ - בגמרא כתוב מה גורם לליקוי חמה: "בזמן שהחמה לוקה סימן רע לכל העולם כולו. משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו והניח פנס לפניהם. כעס עליהם ואמר לעבדו טול פנס מפניהם והושיבם בחושך… לוקה במזרח סימן רע ליושבי מזרח, במערב סימן רע ליושבי מערב, באמצע הרקיע סימן רע לכל העולם כולו" (בבלי, סוכה כט א).

ובהמשך אותו קטע נמנים ארבעה חטאים שגורמים לליקוי חמה.
"בשביל ארבעה דברים חמה לוקה: על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה, ועל נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה, ועל משכב זכור, ועל שני אחין שנשפך דמן כאחד".
כמובן שליקוי חמה זה עניין טבעי שקשור לסיבוב של כוכבי הלכת, ואפשר לחזות ליקוי חמה מאות שנים מראש, ככה שאין מצב שזה קשור למצוות ועבירות.
וגם אם הליקוי כן היה בגלל העבירות, ברגע שאפשר לחזות את הליקויים מראש, זה מוכיח שאין בחירה.
המהר״ל ניסה לענות, שאלוהים מראש גרם לליקויי, כי הוא ידע שאין סיכוי, שלא יחטאו במשכב זכר.
רק שלפי התשובה שלו, לאלוהים היה ברור שעם ישראל יחטא, וזה סותר את הבחירה.


2- ״ירח הדם״, הגמרא אומרת, (מסכת סוכה כט), ״לבנה לוקה, סימן רע לשונאיהם של ישראל, מפני שישראל מונין ללבנה, ועובדי כוכבים לחמה. פניו דומין לדם, חרב בא לעולם, לשק חיצי רעב באין לעולם״.
כתוב כאן, שצבע הירח משתנה לאדום, במקרה שעתידה לפרוץ מלחמה.
במציאות, כשכדור הארץ נמצא בין השמש לירח, הוא מקבל את אור השמש רק דרך האטמוספרה של כדור הארץ, ואז הוא מקבל אור אדום, כמו צבע שמש בשקיעה.
אין שום קשר בינו לבין מלחמות, וכמובן שאפשר לחזות את הליקוי האדום, כמה מאות שנים מראש.


3- ״היריון בעלי חיים״, חכמים קבעו את משך הריונם של בעלי חיים, והתאימו להם אילנות המניבים פירות למשך זמן דומה: "כלב [הריונו נמשך] לחמשים יום, וכנגדו באילן תאינה. חתול לחמשים ושנים יום, וכנגדו באילן תות. חזיר לששים יום, כנגדו באילן תפוח... הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והפיל והקוף והקיפוף לשלש שנים, וכנגדן באילן בנות שוח. אפעה לשבעים שנה." (תלמוד בבלי, בכורות ח' ע"א).
במציאות העובדות שונות לחלוטין:
משך זמן ההריון של הזאבה הוא כ-63 יום. משך זמן ההיריון של הלביאה, הנמר והברדלס הוא בין 100 ל- 110 יום. היריון דובה הוא כ- 90 יום. ושל הפילה הוא כ-22 חודשים.
אין לי מושג על איזה "קוף" הם מדברים, אך ההיריון הארוך ביותר של קוף כלשהו הוא של הגורילה, שנמשך כשבועיים יותר מהריון אנושי - 9 וחצי חודשים.
כמובן שגם הזמנים של פריחת הפירות בעצים לא נכונה, וגם אין שום חיה עם היריון של 70 שנה.


4- ״כינים נוצרות מזיעה״ - במסכת שבת (יב' א') כתוב: "עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אלעזר אלא בכינה, דאינה פרה ורבה."
רש"י שם מסביר- "כינה אינה פרה ורבה אלא מבשר אדם היא שורצת".
גם הרמב"ם (שבת יא' ג') אומר: "ומותר להרוג את הכינים בשבת מפני שהן מן הזיעה"
זאת אומרת שלדעתם הכינה נוצרת מזיעה ולכלוך בלבד, ולא מהתרבות טבעית. ולכן היא אינה נקראת בעל חיים, ומותר להרוג אותה בשבת.
במציאות, כינים מטילות ביצים, שמהם בוקעות כינים חדשות.
המחזירים בתשובה מסבירים, שבגלל שאצל הכינים אין התרבות מזכר ונקבה, אלא 'רביית בתולים', לכן מותר להרוג אותם בשבת.
זה לא נכון כי כתוב שהם נוצרות מזיעה ולכלוך, ולא שהם נולדות.
וגם אם נתאמץ להסביר, שהם התכוונו שמותר להרוג כינים בשבת, רק בגלל שהם מתרבות ללא זכר.
עדיין נצטרך להתיר להרוג בשבת, גם את פרפר-המשי, טוואי האלון, ארבה-המדבר, תרנגול הודו, כריש, ונחש פיתון, שגם להם יש רביית בתולים.

5- ״הגשם מהחלל״ - במסכת תענית ט: כתוב "ר' יהושע אומר כל העולם כולו ממים העליונים הוא שותה שנאמר (דברים יא, יא) למטר השמים תשתה מים אלא מה אני מקיים ואד יעלה מן הארץ מלמד שהעננים מתגברים ועולים לרקיע ופותחין פיהן כנוד ומקבלין מי מטר"
זאת אומרת שהם האמינו שהעננים עולים לשמים, פותחים את הפה, מתמלאים מים מהרקיע, וככה נהיה גשם. מצחיק מאוד.
- יש מי שניסה להסביר שהמים העליונים הם מטאורים שמכילים קרח.
אבל אחוז הגשם שמגיע מהם הוא 0.001, וזה לא מסתדר עם המשפט ״כל העולם כולו, ממים עליונים הוא שותה".


6- ״כמה כוכבים יש ביקום״, הגמרא (ברכות לב׳) אומרת- אמר לה הקב"ה: בתי! י"ב מזלות בראתי ברקיע, ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל, ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים לגיון, ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלשים רהטון, ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון, ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלשים גסטרא, ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו שלש מאות וששים וחמשה אלפי רבוא כוכבים כנגד ימות החמה.
כתוב כאן, שאלוהים ברא בכל היקום 1,064,340,000,000,000,000 כוכבים.
[12x30x30x30x30x30x365,000x10,000], (ריבוא זה 10,000).
במציאות יש לפחות 20,000,000,000,000,000,000,000 כוכבים, שזה כפול 20,000 מהמספר שנכתב בגמרא.


7- ״צבע השמש״ - בגמרא כתוב שהשמש היא בצבע אדום (כמו הצבע בשקיעה), ורק אנחנו בצהריים רואים אותה בצבע צהבהב, בגלל שהעיניים שלנו לא רואות טוב.
מקור- אמר רב פפא מדקתני לבנה, שמע מינה האי שמשא סומקתי היא, תדע דקא סמקא צפרא ופניא, והאי דלא קא חזינן כוליה יומא, נהורין הוא דלא ברי. (בבא בתרא פד).       
גם יש להם הסבר לתופעה. לדבריהם, השמש עוברת בבוקר על פתח גן עדן, ונדבק בה צבע הוורדים. ובערב היא עוברת ליד הגיהינום, ונדבק בה הצבע של האש.
מקור- ״בצפרא דחלפה אבי וורדי דגן עדן, בפניא דחלפא אפתחא דגיהנום״.
במציאות השמש היא לבנה, ואנחנו רואים אותה אדומה בשקיעה בגלל הזווית של כדור הארץ, והשבירה של קרני השמש, באטמוספרה שמסביבנו.


8- ״סיבוב כדור הארץ״ - כתוב בגמרא (פסחים צד:),"ת"ר חכמי ישראל אומרים גלגל קבוע ומזלות חוזרין, וחכמי אומות העולם אומרים גלגל חוזר ומזלות קבועין".
הם הבינו שכדור הארץ עומד במרכז, וכל הכוכבים (כולל השמש והירח) מסתובבים סביבו.
במציאות, כל הכוכבים (כולל כדור הארץ) מסתובבים סביב השמש.


9- ״השמש שוקעת?״ - לדברי חז"ל (פסחים צד:) כשהשמש שוקעת במערב, היא לא ממשיכה מתחת כדור הארץ, אלא השמש נכנסת מעל השמים (ולכן היא מוסתרת), חוזרת את כל המסלול, וזורחת חזרה במזרח.
ציטוט-  "חכמי ישראל אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע, וחכמי אומות העולם אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע, ובלילה למטה מן הקרקע".
כנראה הם חשבו שהעולם שטוח...


10- ״כמה דגים יש?״ - במסכת חולין (דף סג:) כתוב שיש רק 700 סוגי דגים טמאים.
ציטוט- "תני אבימי בריה דר' אבהו: ז' מאות מיני דגים הן".  

תוספות שם כותב שאם אדם מכיר 700 סוגי דגים טמאים, והוא מוצא דג ללא סימני טהרה, שהוא לא אחד מה- 700 הטמאים, מותר לו לאכול את הדג.
ההסבר שלו הוא, שבגלל שאין יותר מ- 700 סוגי דגים טמאים, כנראה הדג טהור, רק שהקשקשים נפלו במים, או שהם נשרו כשהדג היה צעיר.
ציטוט- "הרוצה לאכול דג בלא קשקשת, אע"פ שאין בקי אם עתיד לגדל אחר זמן, או משירן בשעה שעולה מן המים אם לאו. אם מכיר ז' מאות מיני דגים טמאים, ויודע שאין זה מהם. יכול להתירו, כי אין בטמאים יותר מז' מאות מינין".
במציאות יש יותר מ- 1,000,000 סוגי דגים טמאים.


11- ״הסיבה לשמאל״ - כתוב בהלכה, שבפסח צריך להיסב על צד שמאל (להישען על צד שמאל בזמן השתיה והאכילה), בגלל שהקנה נמצא בצד ימין והוושט בצד שמאל, וככה אדם לא ייחנק.
במסכת פסחים (פרק י') כתוב, "הסיבה פרקדן לא שמיה הסיבה, הסיבת ימין לא שמה הסיבה, ולא עוד אלא שמא יקדים קנה לוושט ויבא לידי סכנה".
במציאות הקנה והוושט נמצאים אחד אחרי השני, ולא בימין או בשמאל.


12- ״קשת בענן״ - בבראשית פרק ט' כתוב- "אֶת-קַשְׁתִּי, נָתַתִּי בֶּעָנָן; וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ.  יד וְהָיָה, בְּעַנְנִי עָנָן עַל-הָאָרֶץ, וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן.  טו וְזָכַרְתִּי אֶת-בְּרִיתִי, אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה, בְּכָל-בָּשָׂר; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל, לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר"
מפרש רש"י שם "כשתעלה במחשבה לפני להביא חשך ואבדון לעולם״.

זאת אומרת, שמתי שאלוהים כועס, ורוצה להביא מבול, הוא מראה קשת בענן. כדי לזכור את הברית, ולא להביא מבול על העולם.
קצת מוזר שאלוהים רוצה להחריב את העולם רק בחורף, בקיץ לא עושים עבירות?


13- ״הריון הנחש״ - שאל הקיסר את רבי יהושע, כמה זמן ההריון של הנחש? ענה לו ר' יהושע, 7 שנים.
שאל אותו הקיסר, הרי באתונה הרבו את הנחש, והוא הוליד אחרי 3 שנים בלבד?
אמר לו ר' יהושע, שהנחש הזה היה מעובר כבר קודם".

מקור-  "א"ל קיסר לרבי יהושע בן חנניה, נחש לכמה מיעבר ומוליד? א"ל לשב שני. והא סבי דבי אתונא ארבעינהו ואוליד לתלת, הנהו מיעברי הוו מעיקרא". (מסכת בכורות דף ח:).
במציאות מרבית הנחשים בכלל מטילים ביצים, וגם אלו שמשריצים, נמצאים בהריון בין חודשיים לחמישה חודשים בלבד. אין שום נחש עם הריון של 7 שנים.

יש כאלה שניסו להסביר, שלפעמים הנחש "אוגר זרע". זאת אומרת שהזרע נמצא במצב שהוא לא יכול להתפתח (בגלל קור או יובש), והוא נשאר בבטן של הנחש כמה שנים, ורק אחר כך מתפתח להריון רגיל. ועל המצב הזה בדיוק דיבר ר׳ יהושע.
רק שלפי ההסבר הזה, רבי יהושע לא היה צריך לומר, שהנחש של חכמי אתונה היה מעובר כבר קודם. אלא היה צריך לומר, שהנחש פשוט היה בתנאים המתאימים להריון.
בנוסף- ר׳ יהושע לא היה אומר שההיריון נמשך 7 שנים, אלא שזה תלוי במזג אוויר, ובמזון.


14- ״דגים״ - התוספות במסכת עבודה זרה, (דף מ. ד״ה ובדגים) אומר, ״כל דג טמא, אין לו חוט שדרה״.
ז״א שלפי התוספות אין שום דג טמא (ללא סנפיר וקשקשת) שיש לו חוט שידרה.
במציאות יש יותר מ- 10,000 דגים טמאים עם חוט שדרה.


15- ת"ר דג טמא משריץ דג טהור מטיל ביצים (בכורות ז׳).
במציאות, יש הרבה דגים טהורים שמשריצים, כמו דג גופי, פלאטי, סייפן, אלפארו, מולי, גמבוזיה, ועוד.
ויש גם מלא דגים טמאים שמטילים ביצים, בניהם התמנון.


16- ״קשקשים וסנפירים״ - הגמרא כותבת, שאין דג בעולם, שיש לו קשקשים, ואין לו סנפירים.
מקור- ״כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר, ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת." (מסכת נידה, פרק ו').
במציאות יש את הדג ׳monopterus cuchia׳, את פתני הים ואת הצלופח, שהם עם קשקשים ובלי סנפירים.
- המחזירים בתשובה עונים שנחש ים ניקרא שרץ ולא דג, ולכן הוא לא נכלל ברשימה.
אבל בתורה כתוב מפורש ״מכל אשר במים, כל שיש לו סנפיר וקשקשת, אותו תאכלו״, זה מוכיח שאין את הדינים של שרצים בדגי הים.


17- ״גמל מפריס פרסה?״ - בתורה כתוב (ויקרא י"א, ד'): "אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפרסי הפרסה, את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס, טמא הוא לכם".
יש שני חלקים בסימן הכשרות הזה.
1- ״מפרסת פרסה״- שיהיה לבהמה פרסה בתחתית הרגל, (כמו סוסים ופרות, בניגוד לנמרים ואריות).  
2- ״שוסעת שסע״- שהפרסה הזו תהיה חצויה לשניים, ולא שלמה.
במציאות יש לגמל פרסה, והיא גם שסועה.
המחזירים בתשובה מנסים להסביר שני הסברים.
1- שהגמל המקורי נכחד, וכיום זה חיה אחרת לגמרי.
2- בגלל שהפרסה קצת מחוברת בסוף, הגמל לא נקרא "שוסע שסע".
על כל התירוצים האלה, יש שאלה אחת.
רש"י (ויקרא י"א, ד'), ניסה לענות שהגמל נחשב ללא מפריס פרסה, בגלל שיש לו חלק קטן בפרסה שמחובר, וזה הציטוט מדבריו, "מפרסת פרסה, ושסע איננה שסעת. - כגון גמל, שפרסתו סדוקה למעלה, אבל למטה היא מחוברת".
התוספות שם שואל עליו, שאם זה נכון, שפרסה שמחוברת אינה נחשבת "לשוסע שסע", אז התורה צריכה לכתוב ״ושסע איננו שוסע״ ולא לכתוב ״ופרסה איננו מפריס״ (לתוספות אין תשובה).
רואים כאן-
1- הוא לא נכחד, זה אותו גמל שכתוב בגמרא ובמפרשים.
2- בתורה כתוב שאין לו פרסה, ולא כתוב שהוא לא שוסע שסע.


18- ״מי מפריס פרסה?״ - הגמרא במסכת חולין (נט׳ א׳) אומרת, ״שליט בעולמו יודע, שאין לך דבר שמפריס פרסה וטמא, אלא חזיר״.
גם רב חסדא הסתמך על העניין הזה ואמר, ״היה מהלך בדרך, ומצא בהמה שפיה גמום [ולא ניתן לדעת אם היא מעלה גירה], בודק בפרסותיה. אם פרסותיה סדוקות, בידוע שהיא טהורה. אם לאו, בידוע שהיא טמאה, ובלבד שיכיר חזיר״.
זאת אומרת שרב חסדא הבין, שחזיר היא החיה היחידה, שמפריסה פרסה ולא מעלה גירה. והוא אפילו התיר לאכול כל חיה שמפריסה פרסה, אם היא לא החזיר.
במציאות יש את ההיפופוטם, גואנקו, אלפקה, למה, ויקוניה, ואיילון. שכולם מכפילי פרסה, ולא מעלי גירה.
- ראיתי מישהו שטען, שאלפקה ולמה, הם סוגים של גמלים, ולכן התורה לא כתבה אותם.
רק שבמציאות הם לא יכולים להתערבב, ולכן אין סיכוי שהם מאותה משפחה.  


19- ״השפן והארנבת״ - ״ואת השפן, כי מעלה גרה הוא, ופרסה לא יפריס, טמא הוא לכם. ואת הארנבת, כי מעלת גרה היא, ופרסה לא הפריסה , טמאה הִיא לכם״ (ויקרא יא).
כתוב שהשפן והארנבת מעלים גירה, במציאות זה לא נכון.
המחזירים בתשובה עונים שני תשובות-
א: בגלל שלפעמים הארנבת אוכלת את הצרכים שלה, זה ניקרא שהיא מעלה גירה.
זה לא יכול להיות, בגלל שרש"י, הרשב"ם, והאבן-עזרא אומרים. ׳שחיה שמעלה גרה, מעלה את האוכל מקיבתה במעלה הגרון׳ (ויקרא יא' ג').
לא רק שהשפן לא אוכל את צרכיו, ובתורה כתוב שהוא מעלה גירה. אלא שלפי התשובה הזו מותר לאכול את החזיר, שהרי הוא גם מפריס פרסה, והוא גם אוכל את צרכיו.
ב: שזה ארנבת אחרת שנכחדה.
האבן עזרא (מפרש שחי לפני 800 שנה) תיאר את הארנבת בספריו כחיה שרצה בין הסלעים, וגם לא הגיוני שאלוהים ייתן מצוות לכמה שנים בלבד.


20- ״עטלף״ - "כל המוליד מניק, וכל המטיל ביצים מלקט. חוץ מעטלף, שאף על פי שמטיל ביצים, מניק. (בכורות ז׳:).
במציאות העטלף לא מטיל ביצים, ורש״י (ויקרא יא) תיאר אותו כעכבר עם כנפיים, אז אין סיכוי שזאת חיה אחרת.


21- "שינה" - אמר רבי יוחנן, שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן לאלתר (סוכה נג.).
רבי יוחנן אומר, שמי שנשבע לא לישון 3 ימים רצוף, זה שבועת שווא, והוא יקבל מלקות. כי בלתי אפשרי להישאר ער 3 ימים ברצף.  
מסביר רש"י- שנשבע לשווא, ומשעה שיצאת שבועה מפיו, הרי הוא כנשבע על העמוד של אבן שהוא של זהב, שאף זה נשבע על דבר שאי אפשר.
במציאות בשנת 1965 אדם בשם 'רנדי גרדנר' נשאר ער 264 שעות רצוף שזה כמעט 11 ימים.
ובשנת 2007 אדם בשם טוני נשאר ער 280 שעות ללא שינה כלל. (שיאי גינס).


22- "עצמות" - המשנה במסכת אוהלות (פרק א' משנה ח') כותבת, "מאתים וארבעים ושמונה אברים באדם, שלשים בפסת הרגל, ששה בכל אצבע, עשרה בקרסול, שנים בשוק, חמשה בארכובה, אחד בירך, שלשה בקטלית, אחת עשרה צלעות, שלשים בפסת היד, ששה בכל אצבע, שנים בקנה, ושנים במרפק, אחד בזרוע, וארבעה בכתף.
מאה ואחד מצד זה ומאה ואחד מצד זה. ושמונה עשר חוליות בשדרה, תשעה בראש, שמונה בצוואר, ששה במפתח של לב, וחמשה בנקביו".
במציאות, אין 248 עצמות בגוף האדם, אלא רק 206. גם אם נוסיף את 5 העצמות באוזניים, שהמשנה לא ציינה.


23- "עצמות באישה" - בגמרא בבכורות (דף מה' א') כתוב, "מעשה בתלמידיו של ר' ישמעאל, ששלקו זונה אחת שנתחייבה שריפה למלך, בדקו ומצאו בה מאתים חמשים ושנים [עצמות], אמר להם שמא באשה בדקתם, שהוסיף לה הכתוב שני צירים [בכל צד]".
כתוב כאן שלאישה, יש עוד ארבעה עצמות שאין בגבר. ובמציאות לגבר ולאישה, יש את אותה כמות עצמות בדיוק.


24- ״מה זה ריח?״ - בשולחן ערוך (סימן רט"ז סעיף א), כתוב "לכן נקרא 'ריח' מפני שהוא עניין רוחני"  וגם כתוב שם  "גם על הריח הטוב יש חיוב ברכה. וקראה הנאת הנשמה"
זאת אומרת שהשולחן ערוך הבין שריח הוא לא דבר פיזי, אלא משהוא רוחני שהנשמה נהנית ממנו
במציאות, הריח הוא פשוט פירורים קטנים של המזון, שמתפזרים באוויר ומגיעים לחיישני הריח באף. אין שום הבדל בין הריח לטעם (שנקרא הנאת הגוף).


25- ״עץ חרובים״, חרוב זה משעת נטיעתו עד שעת גמר פירותיו שבעים שנה, וימי עיבורו שלוש שנים." (בכורות ח' ע"א).
פירוש- מרגע זריעת גרעין החרוב, ועד שיש לו פירות על העץ, עוברות 70 שנה. והזמן בין פריחת הפרח, לגדילת הפרי הוא 3 שנים.
במציאות, עץ חרוב גדל, וגם נותן פירות תוך 6 שנים מרגע הזריעה. והזמן בין הפרח לפרי בשל, הוא 7 חודשים בלבד.


26- ״הטלת ביצים״, הגמרא (מסכת בכורות דף ח׳) אומרת- ״כל שזכרותו מבחוץ מוליד, מבפנים מטיל ביצים״.
פירוש- כל מי שאיבר המין שלו בתוך הגוף, אינו מוליד, אלא רק מטיל ביצים.
במציאות יש לטאות, צפרדעים, וחלק מהנחשים.


27- ״דולפינים״, אומר התוספות (בכורות ח׳), ״הדולפנין פרין ורבין מבני אדם. כן גירסת הקונטרס, וכן מוכח בתוספתא [פ"א] יולדין ומגדלין מבני אדם״.
במציאות, אין לאדם אפשרות להעמיד צאצאים, עם דגים או יונקים.



יש כאלה שמסבירים חלק מהסתירות, עם טענה שהטבעים השתנו (כל מבנה גוף האדם, החי, והצומח השתנו). ולכן אי אפשר לשאול שאלות, מהתורה והגמרא למציאות.
אם התורה באמת היתה מאלוהים, הוא היה צריך להודיע שכל ההלכות שכתובות בתורה ובגמרא, תקפות רק לזמן שנכתבו. שהרי גם התורה שבכתב (התנ"ך), וגם התורה שבעל פה (המשניות והגמרא), הם מאלוהים.
אם זה לא נכתב, כנראה שאלוהים לא ידע שיהיו שינויים.